<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"ב</h1>
<h2>דף ד.</h2>
הכופר בפקדון ובאו עדים שהיה בידו בשעת כפירה נעשה גזלן להתחייב באונסין ופסול לעדות משעת כפירה אבל אם אין עדים או שהיה הפקדון באגם אישתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה ואינו פסול בלא שבוע'. פי' ואם העדים מעידים על חמשים והוא כופר במאה שכנגדו נשב' ונוטל כי הוא פסול לשבועה כי אם היה במלוה היה הוא נשבע שהכופר במלוה אינו פסול ויש מן הפוסקים שפסקו כי בפקדון לא אמרו שאם העידו עדים על מקצת והוא כפר בכל שיהי' חייב שבועה והוה ליה כפרן כי לא אמרינן שחייב שבועה אלא במלוה כמו שכתבתי בטוען ונטען אבל בפקדון אינו מחויב שבועה בהעדת עדים במקצת מן התורה אלא אם כן אין שכנגדו נשבע ונוטל וכן פסק רמ"ה ורוב הפוסקים הסכימו כי הוא חייב שבוע' ובמקומו כתבתיו והפסול שאין נותנין לו שבועה שכנגדו נשבע ונוטל קמא מציעא. ויש מן הגדולים שכתבו שמודה מקצת בפקדון והפקדון באגם כיון דפקדון כל היכא דאיתיה ברשות מריה איתי' יש לו דין הילך ויש חולקין על זאת הסברא ודין הילך כתבתיו בטוען ונטען. הטוען בפקדון מכל השומרים טענ' שמירה כגון שומר חנם שנגנבה ושומר שכר שנאנסה אפי' כופר בכל חייב שבועת התורה אבל הודאה וכפירה אינו חיי' עד שיודה מקצת כמו מלוה ובטוען ונטען כתבתיו ופר"י דבכל דבר שהיא כעין מלוה כגון לא היו דברים מעולם בעיא טענה במקצ' לחייבו שבועת התורה אפילו בפקדון. אבל לפרש"י לא שייך בפקדו' כלל הודאה במקצת כי לעולם חייב שבועת התורה אפילו כופר בכל ואפילו שלא יטעון נגנבה או נאנסה אלא שיטעון לא היו דברים מעולם וראשון עקר. וצריך לכלול בשבועתו ג' דברים ששמ' כדרך השומרים ושאירעו כך וכך ושאינו ברשותו ושלא שלח בו יד קודם שאירעו כך. ואם אמר הריני משלם אינו נשבע אם הו' דבר שמינו שוה כגון קורות המצויות או פירות וכן כתב הר"מ במז"ל בשאלה [פ"ו ה"א] קמא. הטוען טענת גנב בפקדון חייב כפל בין שלח יד בין שלא שלח יד. אפילו עומדת על אבוסה וטוען טענ' אבד ונשב' וחזר וטען לו טענת גנב ונשבע ואח"כ באו עדי' פטור שכבר יצא מיד בעלים בשבועה ראשונה קמא.
<h2>דף כט:</h2>
מפקיד ספר תורה ואין בעלים בעיר גוללו כל שנים עשר [חדש] וכשהוא פותחו קורא בו ואם בשבילו פותחו אסור, ואם בעיר בעלים לא יגע בהם כלל כי מאחר שהוא בעיר יש לו לבא לשמור חפציו שלא יתקלקלו מציעא. פקדון שהלכו בעלים למדינת הים מטפל בהם כמו שתמצא באבדה כל דב' כפי מה שהוא ודוקא שהלכו כי אם ישנן בעיר צריכין לבא כמו שכתבתי למעלה בדין מפקיד ספר תורה מציעא.
<h2>דף לד.</h2>
שומר חנם ושומר שכר ושואל שנשבע ולא רצה לשלם ונמצ' הגנב משלם כפל לבעל הפקדון ואם שלם ולא רצה לישבע כגון שומר חנם שאמר פשעתי וכן שומר שכר שאמר נגנבה וכן שואל שעשה בה מלאכה יתירה ואפילו נשבע ולא רצה לעמוד בשבועתו אלא רצה לשלם ונמצא הגנב משלם כפל או ד' וה' אם טבח ומכר לשומר ואפילו קיימא באגם כשנגנבה ודוקא דבר שהוא שבח דאתי מעלמ' אבל שבח דגופה לא תקנה לו כגון גיזותיה ולדותיה לבעלים ראשונים ולאו דוק' שלם אלא כיון שאמ' הריני משלם (וחזר ואמ' איני משלם או אמר הריני משלם) מקני ליה כפילה ובלבד שישבע שאינה ברשותו ואם לא נשבע (לו) [לא] מקני ליה כפילה. ואם אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם או אמר הריני משלם ומת ואמרו בניו אין אנו משלמין או שלא הספיק לתבוע עד שמת ושלמו בניו או שלמו בנים לבנים או שלם הוא מחצה או היו שני בהמות ושלם אחד מהם או שאל משותפין ושלם לאחד מהם או ששאלו ושלם אחד מהם מחצה או אשה ששאלה ושלם בעלה או שאל מן האשה ושלם לבעלה כל אלו עלו בתיקו וספק אם מקנו להו כפילה וחולקין ונ"מ האידנא דאף על גב דאין דנין דיני קנסות אי תפיש חלקו לא מפקינן מיניה או אזמניה לדינא לארץ ישר' ויש חולקי' בדבר מציעא שבועות. שומר שאמר הריני משלם בפני בית דין אפילו שנשבע ויצא מבית דין שוב אין יכול לחזור בו מציעא שבועות [ל"ט ע"א].
<h2>דף לה.</h2>
מפקיד שום דבר אצל חבירו ואמר לא ידעתי היכן הנחתיו פשיעות היא וחייב לשלם מציעא. שומר ששילם ונתן קרקע לגוביאנה ואחר כך נמצא הפקדון ונתייקר כלומר שהיה ברשותו ולא היה יודע ממנו ברשות הבעלים וחוזר קרקע לשומ' ואף על גב דהוה שבח דאתי מעלמא שתלוי בשער השוק והרי הוא שומא בטעות והדרא מפקיד מציעא. שומר שפשע מתחלה ונאנסה ולא בא האונס מחמת הפשיעה כגון שיצאתה לאגם בפשיעה ומתה כדרכה בהבלא דאגמא כי לא בא אונס מחמת פשיעה דזאבים וגנבי פטו' ואם האונס בא מחמ' הפשיע' חייב מציעא [ל"ו ע"ב].
<h2>דף לו:</h2>
שומר שמסר לשומר ואפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויה לשמירתה חייב השומר חנם אפילו נאנסה דיכול לומר את מהימנת בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה ולפי אותם שפסקו דאם יש עדים שנאנסה לשומר שכר שפטור משבועה שלא פשע ושלא שלח יד בה כאשר אכתוב למטה כמו כן בכאן אם יש עדים שנאנסה פטור שומר ראשון כיון שלא נשאר שום שבועה על שומר שני אבל רב אלפס כתב ואי איכא סהדי דנטר שומר בתרא כי אורחא ונאנסה לא מחייב שומר קמא נראה מדבריו כי אפילו יש עדים שנאנס' ואין עדים ששמרה כראוי שחייב שומר ראשון מאחר שנשאר על השומר השני שום שבועה אבל מכל מקום אם יש עדים שנאנסה ונטרה כאורחיה ולא פשע ולא שלח בה יד פטור דאינו יכול לומר היאך לא מהימן לי בשבועה או שיודע השומר הראשון שנאנסה ויכול לישב' נשבע שלא פשע ופטור כי אינו חייב אלא כשלא נשאר על שומר ראשון שום שבועה. ור"ח פסק כי בכל ענין חייב שפשע כאביי וראשון עיקר. ועוד מוכח ושומר שמסר לשומר שרגילים בעלים ראשונים להפקיד אצלו פטור אפילו ליכא עדים דאי' יכול לומר האיך לא מהימן לי בשבועה וכתב הרא"ש ואם אינו יודע שרגיל להאמינו חייב ואפילו ידוע שהשומר השני הוא יותר ירא שמים ואדם כשר משומר הראשון דיכול לומר מפקיד אין לך להאמין עלי בשבועה כל מי שאין לו עסק עמי ויש מי שפסק כי מאחר שהשומר השני הוא איש נאמן אינו יכול לומר האיך לא מהימן לי. והרמב"ם ז"ל כתב [שכירות פ"א ה"ד] שאם מיעט בשמירתו כגון שמסרה שומר שכר לשומר חנם שחייב אף על פי שהבעלי' רגילין להפקיד אצל שומר השני עד שיביא עדים השומר השני שמתה כדרכה ותמהו עליו רוב הפוסקים דמאחר שרגילין בעלים להפקי' אצלו שפטור ראשון אפילו שמיעט בשמירתו שנתנן לשומר חנם קמא מציעא. נתן כליו לשומר לחבירו והיה שם חרש או שוטה או קטן ודלגו מלמעלה למטה או בהפך ושברו חייב השומר שהיה צריך לשומרן שלא ידלגו וישברו שום כלי קמא.
<h2>דף לח.</h2>
מפקיד פירות אצל חבירו אע"פ שהן הולכי' ומחסרין לא יגע בה' ודוקא שלא חסרו אלא חסרון הראוי להם בכל שנה אבל חסרו יותר ימכרם בבי' דין ואינו מוכרן לעצמ' אבל מפקיד פירות והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש ויש הפסד בקנקנים אף על פי שאין הפסד הפירות מוסיף אם יעמדו מאח' שהכלים מוסיפין הפסד מוכרן בבית דין. אלו השני דינין כלומר הפסד הפירות והפסד הקנקנים שוה ואין לחלק כלל ואפילו בחסרון הראוי להם ימכרם מציעא.
<h2>דף מ.</h2>
מפקיד פירות אצל חבירו וערבן עם פירותיו ונסתפק מהם ולא ידע כמה נסתפק הרי זה יוציא לו חסרונות לחטים וכן לכל מין ומין כפי המין וכפי המדה וכפי הזמן ואם מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונו' מפני שהן מותירו' והכל לפי מנהג המדינ' מציעא. שולח יד בפקדון משהגביהו חייב באונסיו ואפילו על ידי שלוחו אפילו לא חסרו מציעא. מפקיד אצל חבירו חבית ונשברה בין ייחדו לו הבעלים מקום בין לא ייחדו לה אם טלטלה לצרכו לא לצרכה חייב בין החזירה למקומה בין לא החזירה דבעינן דעת בעלים טלטל אותה לצרכה בין נשברה מתוך ידו בין משהניחה במקום אחר פטור מציעא [מ' ע"ב].
<h2>דף מב.</h2>
מפקיד מעות אצל חבירו בשוק צררן והפשילן לאחוריו או שנעל לפניהם שלא כראוי חייב כי אף על פי שצררן צריכין להיות בידו מציעא. מפקיד פקדון לחבירו ונתנן נפקד (לשמו) [לאמו] לבנו ולבתו הגדולים או לאשתו פטור ולא מצי למימר בעל הפקדון את מהימנת לי בשבועה אינהו לא מהמני כמו שומר שמסר לשומר ואם פשעו חייב הוא לשלם בשבילן. אבל לבניו הקטנים חייב לשלם כי לא הפקיד על דעת שיתן אותם לאלו הקטנים מציעא. אימתי שומר חנם חייב בשבועה בזמן דליכא עדים אבל אם יש עדים שנגנבה ולא העידו בלא פשיעה צריך לישבע שלא פשע בה ואגב אותה נשבע נמי שלא שלח בה יד וכן כתב הרא"ש מציעא. שומר חנם בכספים אין לו שמירה אלא בקרקע ואם נגנבו משם פטור וכיון ששמר כל צרכו ושומר שכר חייב פי' כי הו' חייב אפילו בגנבה קרובה לאונס. וכל זה במקום שהגנבים מצויין או אנשים רמאין ועושין בכל אלו הענינים כמו גשושאי שאמרו חכמים אבל במקום דליכא כל הני אין עליו לכסותו בקרק' אלא מניחין אותם במקום שהוא מניח את מעותיו והכל לפי הזמן והמנהג. ואם היה ערב שבת בין השמשות פטור אם לא קברן ולא בין השמשות ממש אלא סמוך לערב ולמוצאי שבת צריך לקברן מיד ואם שהה שיעור כדי לקוברן ולא קברן חייב דפשיעה היא ואם המפקיד צורבא מרבנן אינו חייב לקובר' עד אור הבקר דסבור שמא יבא בעבור פשוט ליין להבדלה שאולי אין לו מעות אחרים. ואי שכיחי גשושאי אין להם שמירה אלא בשמי קורה ואי שכיחי פרומאי אין להם שמיר' אלא בין (שוורת) [שורות] הבנין או בכותלים ואי שכיחי טפוחאי אין להם שמיר' אלא בטפח הסמוך לשמי קורה וצריך להעמיקן כדי שיתן להם עפר טפח. וכתב הרמב"ם [שאלה ופקדון פ"ד ה"ד] הורו מקצת הגאונים שה"ה לכל דבר שמשאו קל ואין קרקע מאבדת אותו במהרה כגון לשונות של כסף ואצ"ל של זהב ואבנים טובות שאין להם שמירה אלא בקרקע ולזה דעתי נוטה. ועוד כתב שם [ה"ג] כי כל שאר הדברים הכל לפי הדברים באי זה מקום נשמר ואפילו הניחו עם שלו אם אין המקום ראוי לשמירה חייב אפילו נאנס כגון שנפלה דליקה פשיעה הוי וחייב לשלם מציעא. כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כגון שהניח הפקדון במקום שהוא פשיעה לגבי אש ואינו פשיע' לגבי גנבה ונגנבה כגון צריפא דאורבני שהוא סוכה של ערבה מן השומרים ודוקא שבא האונס מחמת הפשיעה שאף על פי שהיו נשמרים בטוב מהגנבים כאלו שמרם בקרקע מ"מ אם שמרם בקרקע לא היו גנבים וחייב מאחר שפשע לגבי אש אבל אם לא בא האונס מחמת הפשיעה שהוא אונס גמור שאפילו לא פשע בה היה בא האונס פטור כגון יצאת לאגם בפשיעה ומתה כדרכה מציעא. שומר חנם שהפקידו אצלו ונתנו לבני ביתו כגון לאמו או לאשתו ולא אמר לה של פקדון הם ופשעה היא מתחלה כגון כספים שלא הניחם בקרקע ונגנבו הוא פטור מטעם כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד והיא משתבעא שנגנבו ממקום שהניחם והיה אותו מקום שהיו רגילים לתת שם מעות שלהם שהם להוצאה ולא מיחייבא לאשתבועי דלא אמר לה לאו דידי הו' אלו המעות שהרי המפקיד אינו יכול לטעון זה בודאי ועוד שבנה הנפקד הודה שלא הודיעה שהיו מפקדון וכתבו התוספו' וכן הרא"ש אם פשעו בהן אמו או אשתו חייב לשלם הוא אם אי' להם לשלם מציעא.
שומר שכר חייב בכל גניבה אפילו קרובה לאונס כגון כספים בקרקע למטה והוא ישן או קפץ עליו חולי ולא היה יכול לשומרן כי כל שם גנבא חד הוא לחייבו ואפילו הקיפה בחומת ברזל ולא היה שם אין אומרין אפי' היה שם לא היה יכול להציל אלא חייב בכל ענין עד שישמרנה בגופו ויעמוד כנגדו ולא יוכל להציל ואם הוי כשבויה ושבוי' פטרי רחמנא מינה כך דקדקו התוספות קמא מציעא. והרמב"ן כתב דאם קפץ עליו חולי או שאירע אונס שפטור אם האונס בגופו כי זה דומה כמי ששבאוהו לסטים ואחר נגנבה הבהמה דבכלל אונס הוא זה. המפקיד דינר זהב ואמר לו הזהר בו של כסף הוא והזיקהו בידים משלם של זהב דלא הוה ליה לאזוקי, לא שמרו כראוי משלם משל כסף שלא קבל עליו אלא שמירת כס' קמא [ס"ב ע"א]. הטוען טענת גנב בפקדון נשבע ונפטר ונמצא שהוא עצמו גנבו משלם כפל ואם הודה מעצמו אינו משלם כפל קמא [ק"ו ע"ב].
<h2>דף מב:</h2>
המפקיד פירות אצל חבירו כגון שעורי' והיו לנפקד כמו כן שעורי' ואמ' לשלוחו השלך שעורים אלו בשכ' ולקח השליח שעורי הפקדון והשליך בשכר השליח פטור שהרי לא אמר לו ב"ה השלך מזה ולא מזה והיה סבור השליח שהיה בעל הבית מראה לו מקום אבל לא היה סבור שהיה קפיד' בדב' וכמו כן בעל הבית פטור שהרי הראה לו שלו ואמר לו מזה השלך. ואם השכר נעשה חומץ פטור ב"ה לשלם שום דבר שהרי לא נהנה, אם נעשה השכר טוב משלם בעל הבית למפקיד מה שנהנה דמי שעורתו כמו שהיה מתחלה שלא היה מתוקן וכן כל כיוצא בזה. מציעא.
<h2>דף מג.</h2>
מפקיד מעות אצל חבירו והוא שולחני או חנוני אם צרורין לבד לא בקשר משונה יכול להשתמש בה' נעשה מיד עליהן שומר שכר אפי' לא נשתמש ואם נשתמש חיי' בגנבה ואבדה ופטו' באונסיו ובעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש נשתמש חנוני או שולחני חייב באונסיו כי דוקא כשלא נשתמש אמרנו שהו' שומר שכר ואפילו החזירן למקומן חייב באונסיו מאחר שנשתמש בהן מציעא. מפקיד בהמה אצל חבירו ושלח בה יד שנעשה עליה גזלן וגזזה שנטענה אצלו או נתעברה אצלו וילדה אינו נותן כי אם הבהמה כי גזילה חוזרת בעיניה מציעא.
<h2>דף מג:</h2>
חושב לשלוח יד בפקדון אינו חייב עד שישלח בו יד מציעא. אין השומרי' נשבעין שבועת התורה אבל נשבעין היסת בעבדים ובקרקעות ובשטרו' ובהקדשו' ושומ' חנם אינו נשבע ושומ' שכר אינו משלם וה"ה שואל ואם מוד' שפשע יש מחלוק' אם משלם ונוש' שכ' אע"פ שאינו משל' ונאנסו אין נותני' לו שכירו' (על) [עד] שישב' ששמר כראוי מציע' שבועו'. הטה חבית ונטל הימנה רביעית החמיצה משלם כולה ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ליטול ממנה רביעית אף על פי שלא נטל משלם הכל. שליחות יד אינה צריכה חסרון מציעא.
<h2>דף נו.</h2>
חושב לשלוח יד בפקדון אינו חייב עד שישלח בו יד מציעא. אין השומרי' נשבעין שבועת התורה אבל נשבעין היסת בעבדים ובקרקעות ובשטרו' ובהקדשו' ושומ' חנם אינו נשבע ושומ' שכר אינו משלם וה"ה שואל ואם מוד' שפשע יש מחלוק' אם משלם ונוש' שכ' אע"פ שאינו משל' ונאנסו אין נותני' לו שכירו' (על) [עד] שישב' ששמר כראוי מציע' שבועו'. הטה חבית ונטל הימנה רביעית החמיצה משלם כולה ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ליטול ממנה רביעית אף על פי שלא נטל משלם הכל. שליחות יד אינה צריכה חסרון מציעא.
<h2>דף פב:</h2>
שומר מעביר חביות ממקום למקום ונשברה בין שומר חנם בין שומר שכר פטור ונשבע סתם שלא נשברה בפשיעה כי נתקל פושע הוא אבל אינו נשבע שבועה שלא בכוונה שברתיה זו תקנת חכמים היא שאם לא היה שומר שכר פטור בשבועה זו אין לך אדם שמעביר חבית לחבירו ואם תפש שום דבר מהשומר מחזיר ונותן לו שכרו אם הוא שומר שכר מציעא. כל שומר שהוא פטו' מן האונס כגון פועל שנושא משוי בשכר ויש שם אונס מעט כגון שנושא משוי שהוא גדול לאדם א' וזוטר לתרי והדבר אינו אונס גמור משלם פלגא אם יש עדי' שלא פשעו ואם במקום שאין עדי' נשבעין שלא פשעו. מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה שהוא פושע ואם נשברה מידו משלם הכל מציעא. דין ד' שומרין שהן ש"ח והשואל נושא שכר והשוכר ש"ח נשבע על הכל שהוא פטור מהכל חוץ מן הפשיע' ושואל חיי' בכל חוץ ממתה מחמת מלאכה ואפילו באונסין כגון שבורה ומתה ונשבעין עליהם. ומשלמין שוא' ושומר שכר גנבה ואבדה וכ"ש פשיעה ושומר שכר פטו' מאונסין מציעא [צ"ג ע"א]. חצב האבני' שמסר אבן לסתת ושברה או נאבדה סתת חייב (חמר) מסר' סתת לחמר חייב חמר לכתף כתף חייב כתף לבנאי בנאי חייב בנאי לאדריכל אדריכל חייב העלום על גבי דימוס ונפלה (אין) [אם] עושין בקבלנות כולן חייבין בשכירות אחרון חייב מציעא [קי"ח ע"ב].
<h2>דף צג:</h2>
נגנבה באונס ואח"כ הוכר הגנב בין שומר שכר בין שומ' חנם עוש' דין עם הגנב ואינו נשבע ואם נשבע קודם שהוכר הגנב אם שומר חנם רצה עומ' בשבועתו רצה עושה עמו דין. ואם שומר שכר עוש' דין עמו ואינו נשב' ואם נגנבה בפשיע' ואפי' לא הוכר הגנב חיי' קמא מצי'.
<h2>דף צח:</h2>
לשון הרמב"ם בטוען ונטען פ"ג [הי"ד] מנה יש לי בידך הלואה לא היו דברים מעולם ולא לויתי ממך לעולם אבל נ' דינר יש לך בידי פקדון או משו' נזק וכיוצא בו הורו רבותי שזה מודה במקצת וישבע שהרי טענו שהוא חייב לו ק' והודה שהוא חייב חמשים ומה לי נתחייב לו משום הלואה או משום פקדון או משום נזק ולזה דעתי נוטה ע"כ ויש שתמהו עליו מטעם דההיא דשני שוורים אחד גדול ואחד קטן שהזיקו וכו' והרשב"א כתב כי יש לחלק וכן עיקר וגם כתב כי כ"ע מודו שאם היה טוענו מנה ידוע כגון מלוה הלויתיך ביום פלוני והלה אומר לא בא לידי בתורת מלוה אלא בתורת פקדון שחייב ולא אמרינן הכא מה שטענו לא הודה ואם הודה במקצת שחייב שבועה מאחר שהוא דבר מסויים אבל אם אמ' מנה הלויתיך והלה אומר נ' יש לך בידי פקדון אין זה מודה מקצת וה"ה אם אמר מנה מלוה והודה במנה פקדון דהוה ליה כטענו חטין והודה שעורים ויש מי שכתב כי דוקא כשאומר מנה מסויים כלומר שאומ' שאותו המנה בא לידו פקדון אז אמרינ' דלא הוי כטענו חטים והודה בשעורי' אבל לא מסויי' ובדברי הרמב"ם נראה דמיירי במנה סתם אבל לא במסויים [ועי' ברא"ש פ"ח סי' י'].
<h2>דף קיח:</h2>
שומר מעביר חביות ממקום למקום ונשברה בין שומר חנם בין שומר שכר פטור ונשבע סתם שלא נשברה בפשיעה כי נתקל פושע הוא אבל אינו נשבע שבועה שלא בכוונה שברתיה זו תקנת חכמים היא שאם לא היה שומר שכר פטור בשבועה זו אין לך אדם שמעביר חבית לחבירו ואם תפש שום דבר מהשומר מחזיר ונותן לו שכרו אם הוא שומר שכר מציעא. כל שומר שהוא פטו' מן האונס כגון פועל שנושא משוי בשכר ויש שם אונס מעט כגון שנושא משוי שהוא גדול לאדם א' וזוטר לתרי והדבר אינו אונס גמור משלם פלגא אם יש עדי' שלא פשעו ואם במקום שאין עדי' נשבעין שלא פשעו. מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה שהוא פושע ואם נשברה מידו משלם הכל מציעא. דין ד' שומרין שהן ש"ח והשואל נושא שכר והשוכר ש"ח נשבע על הכל שהוא פטור מהכל חוץ מן הפשיע' ושואל חיי' בכל חוץ ממתה מחמת מלאכה ואפילו באונסין כגון שבורה ומתה ונשבעין עליהם. ומשלמין שוא' ושומר שכר גנבה ואבדה וכ"ש פשיעה ושומר שכר פטו' מאונסין מציעא [צ"ג ע"א]. חצב האבני' שמסר אבן לסתת ושברה או נאבדה סתת חייב (חמר) מסר' סתת לחמר חייב חמר לכתף כתף חייב כתף לבנאי בנאי חייב בנאי לאדריכל אדריכל חייב העלום על גבי דימוס ונפלה (אין) [אם] עושין בקבלנות כולן חייבין בשכירות אחרון חייב מציעא [קי"ח ע"ב].
